דילמה? קונפליקט? כיצד תפעלו?

יש דילמה? קונפליקט? כיצד תפעלו?

כבני אדם החיים בחברה אנו פוגשים כמעט בכל יום קונפליקט, דילמה, צורך בהחלטה משותפת- זו יכולה להיות ההחלטה לאיזו מסעדה הולכים ועד לאן עוברים דירה...
קיום מערכת יחסים טובה תלוי רבות לאופן שבו אנחנו מתנהלים במצבים אלו ובהתמודדות שלנו עם משברים.

מי אתם?- ותרנים? פשרנים? רודפי צדק? רודפים אחרי השגת המטרות? משתפי הפעולה?

תומס וקילמן בנו מודל שלם סביב טיפוסי התמודדות עם קונפליקטים ואף בנו שאלון לאבחון אישי....
החלטתי להתבסס על התיאוריה שלהם ולהביא לכם אותה קצת אחרת ועם כמה המלצות על הדרך...

נסו לזהות את עצמכם ולהבין כיצד תוכלו להשתפר....

אנשים ותרנים הם אלו שיעשו הכל למען "שלום הבית", הם שמים את היחסים לפני הכל, בעיקר לפני עצמם. הם כל כך מפחדים לערער את המערכת שהם יינטו לרצות אחרים ולעשות קודם מה שהאחר רוצה. הם יעדיפו להגיד שהם "סומכים עליך", "לא נורא, הכל בסדר". אלו אנשים בעלי נטיית "לבלוע צפרדעים"...עד הרגע שבו הם מתפוצצים. כשמגיע הרגע קשה מאוד לשוחח איתם, כי הם מתפרצים ומעלים דברים מהעבר הרחוק שמזמן נשכחו על ידי האחר. אם אתם מזדהים הגיע הזמן שתבינו ששיחות לא נעימות ואף שיחות קשות הן אלו שיחזקו את מערכת היחסים אף יותר. הכל תלוי כיצד מתקיימת השיחה ולכן ותרנים יקרים, עליכם ללמוד כיצד לתקשר טוב יותר. מעבר מפאסיבי לאגרסיבי אינו עושה לכם טוב וודאי שלא למערכות היחסים בחייכם ויוביל את מערכת היחסים שלכם בדיוק לאן שאתם לא רוצים. אתם מוותרים על עצמכם ומתוסכלים מכל הויתורים ואז כשאתם אומרים את זה, זה יוצא בכעס, מרמור וצעקות. חבל. אתם אנשים עם רצון טוב, מלאים באהבה ונתינה לאחר, תנו אמון באחר שגם הוא רוצה לבוא לקראתכם ולעשות כטוב בעיניכם.

אנשים חדורי מטרה הם האנשים ההישגיים, שיעשו הכל כדי להשגת המטרות שלהם ובדרך שהם רוצים זאת. גם אם זה במחיר חוסר התחשבות באחר ולעיתים אף על חשבונו. אין זה אומר שמדובר באנשים חסרי רגש או לא אוהבים, אלא באנשים עם נטייה להרגיש שמחה ואושר מעצם ההצלחה שבהישג ומבחינתם לא להשגתי-נכשלתי. אנשים אלו אינם רואים בכשלון זה קושי במערכת היחסים אלא קושי עם עצמם, משהו בזהות הפנימית שלהם מתערער ולכן הם עסוקים בעשייה מתמדת למען הרצונות שלהם. אם זה מסתדר גם לאחר- יופי, אם לא הם יכנסו לעימות קשה, לויכוח, או לשכנוע עיקש בצדקתם. אם אתם מזדהים עם התנהגות זו דעו כי לא אתם מנהלים את חייכם אלא האגו מנהל אתכם, דווקא בהתנהגותכם שמביעה כביכול שליטה מוחלטת, יש ביטוי לחוסר שליטה מוחלט. הראייה הדיכוטומית של הדברים כשחור- לבון, נצחון-כשלון, מטשטשת את היכולת שלכם לראות את התמונה הגדולה, לראות את האחר ולהגיע לא רק למטרות הביניים אלא בעיקר להגיע למטרת העל שלכם. עיסוק מתמיד בהצלחות הקטנות הינם אומנם "ניצחון בקרב" אך בדרך כלל הם מובילים "להפסד במלחמה"..אולי הקבלה זו אינה נכונה כי היא בעלת קונוטציה שלילית, אבל אתם וודאי מבינים את כוונתי...כי כך אתם מביטים על מצבים סבוכים וקונפליקטים- מצבים של לוחמה. שחררו מחשבה זו, שחררו שליטה, שחררו אגו. ככל שתרפו כך תגיעו למטרות הגבוהות שלכם- להצליח, לאהוב ולהיות נאהבים, להתקדם. תהיו אהובים ומוערכים על ידי אחרים לא מעצם היותכם הישגיים אלא מעצם היותכם בני אדם.

אנשים פשרנים הם אלו שנמצאים בין הותרנים לחדורי המטרה, ההישגיים. הם מאמינים שלמטבע יש שני צדדים ולכן יש לדאוג גם לצרכים שלי וגם לצרכים של האחר, מבחינתם נקודת המוצא היא שעל כל אחד מהצדדים לוותר מעט על מנת להשיג את מבוקשו או לחילופין להגדיר את מטרותיו מחדש. הם חושבים בצורה רגשית ושכלתנית- מצד אחד אכפתיות כלפי האחר מצד שני מבינים שזו הדרך שלהם בוודאות להשיג גם את מבוקשם. כפשרנים אתם וודאי מוצאים את עצמכם מנהלים משא ומתן מצוין בעת קונפליקט, יודעים לשנות אינטונאציה, יודעים לבט רגשות, יודעים להביע עמדה. אתם יודעים לזהות מצוין את האדם שעומד מולכם ולכן יודעים מתי כדאי לכם להגיע לפשרה מהר ואף לוותר מעט ומתי יש בידכם למשוך את החוטים לכיוונכם. יחד עם זאת כאן הדגש- יכול היות שלעיתים אתם מתפשרים יותר מדי מהר ונותנים לצד השני את התחושה שקל אתכם ונוח אתכם ושהם יכולים להניע אתכם לבוא לקראתם בלי בעיה. יש הבדל בין פשרה לשיתוף פעולה ותיכף אחדד את הדברים. אל תרגישו שאתם בלחץ לענות, להגיב, לתת תשובה, זה גורם לכם להפחית ממה שבאמת יכולתם להשיג, לא תמיד...אבל זה שווה עצירה ובדיקה רגע לפני הפשרה. תשתמשו בפשרה רק אחרי שבדקתם היטב שאין לכם את היכולת להשיג את מה שרציתם גם ללא ההפחתה ברצונכם המקורי.

אנשים שהם משתפי פעולה דומים מאוד לפשרנים, לעיתים קשה להבדיל ביניהם.ובכל זאת ישנו הבדל. אנשים שהדגש אצלם הוא שיתוף פעולה לא מוותרים על האינטרסים האישיים שלהם, הם חותרים להשגת המטרות שלהם ומשיגים בדיוק כמו שהם רוצים את זה אבל עושים זאת כשישנה הבנה כיצד יוכל גם להביא למימוש צרכיו המלאים של האחר. הם אינם דורשים ויתור מהצד השני ולא מוותרים גם בעצמם. הם מחפשים את הדרך השלמה להשיג את מה ששני הצדדים רוצים. נכון שזה לא תמיד אפשרי אבל זה נקודת הפתיחה שלהם. אנשים אלו עיקשים כלפי רצונם אך גם באים לקראת הצד השני, הם בוחנים לעומק את הנושא, נותנים מקום לרצון, לרגש ולצורך שלו ושל האחר ומנסה להביא למצב האידיאלי עבור שניהם יחד. משתפי הפעולה צריכים לזכור שלא תמיד אפשר להביא למצב שבו שני הצדדים יוצאים נשכרים ב-100% ולכן עליו לדעת לעיתים לשחרר את הרצון בשלמות ולוותר או להתפשר, במצבי משברים, הם מתמודדים לרוב ללא לחץ אלא בכובד ראש.

הנמנעים, מבחינתם כל קונפליקט הינו עונש, הינו חוויה שלילית, מתסכלת, הורסת. הם מתקשים לקבל את היותם של קונפליקטים בחייהם ולכן נכנסים לתוך "בועה" שהבעיה לא קיימת. הם מסוגלים להתנתק רגשית ומחשבתית מקיומם של דילמות ומצבים סבוכים בחייהם וכשיש צורך בהחלטה רבת משתתפים הוא תמיד יעדיף להיות זה שלא מתערב- הנייטרלי. אנשים אלו מתקשים לפתח מערכות יחסים או שנמצאים במערכות יחסים בהם ישנה שליטה ברורה של הצד השני במערכת היחסים. אנשים אלו צריכים לעבור תהליך של קבלה עצמית, לחזק את הבטחון העצמי שלהם ולהאמין שגם מתוך הקונפליקט אפשר לאהוב אותם ולאהוב אפילו יותר. הם נתפסים כאנשים חלשים מול הסביבה שלהם, אומנם מאוד נוחים אבל זה מעצם היותם "שקופים", חסרי דעה ומילה..אלו שלא מפריעים בדרך. חבל.....אם אתם מזדהים עם היותכם כאלו תזכרו שהדעה שלכם חשובה! אתם חשובים!

אין דרך אחת נכונה לפעולה, אין התנהגות טובה מאחרת. אך עלינו לדעת מתי להשתמש נכון בכל דרך בהתאם לסיטואציה ולאנשים שבתוכה. עלינו לזכור לדעת לוותר כשאנחנו כשמדובר בתפל ולא בעיקר, כשאנחנו יודעים כבר שטעינו...והגיע הזמן לשחרר את האגו, כלצד השני הדבר הרבה יותר חשוב מלנו..אפילו שגם בפעם הקודמת אנחנו היינו אלו שויתרנו. עלינו לוותר כדי שנשחרר את הלחץ שלנו להוכיח שתמיד הולכים בדרך שלנו, שאנחנו הכי חשובים, או הכי צודקים, כי בטווח הרחוק יותר ברור שלנו שנפסיד. עלינו לזכור להתפשר כשאנחנו מבינים שאנחנו מבזבזים זמן יקר על דבר לא באמת מהותי או כשהפשרה תביא למצב שבו שנינו מרוצים, גם אם לא ב-100% וכשברור לנו שמולנו עומד אדם עיקש שאי אפשר לשנות אותו ואנחנו עלולים לצאת קרחים מכאן ומכאן. עלינו לדעת להתעקש בעצמינו כשידוע לנו בוודאות שהדרך שלנו נכונה, שההחלטה שלנו הכי טובה במצב הנוכחי- וודאי כשמדובר במצב לחץ או סכנה, עלינו להתעקש כשמדובר בערכים שלנו ובעקרונות שלנו גם אם הם לא מתיישבים עם החברה. עלינו לדעת "להרים ידיים" ולהגיד הפעם אני לא מתערב כי זה באמת לא ממש חשוב ואין לכם בעיה לזרום עם רצונות האחר ועלינו לדעת לשתף פעולה כי ברור לנו שבאותה הסיטואציה לשנינו יש צרכים חשובים, שאי אפשר לוותר עליהם, כשזה באמת אפשרי, גם אם זה דורש מאמץ, להביא למצב שבו שניכם משיגים את המטרות שלכם ואת מבוקשכם, כי אתם מבינים שאי אפשר להתעלם מהאחר.

בפעם הבאה שאתם נמצאים. בצומת דרכים כלשהי..קטנה כגדולה, עצרו רגע אל תפעלו באוטומט...

תבדקו מה הדבר הנכון לאותו המצב ולכל מי שנמצא בו, מהי הדרך הנכונה להתמודדות עם משברים, עם הסיטואציה...ותפעלו למען זה, אחרי הכל זה גם למענכם...