יחסים טובים במשפחה המורחבת - מאמר ראשון

 בתוך המשפחה מורחבת- סדרת מאמרים מאמר ראשון- לדעת לקבל אחד את השני

כמה פעמים אתם שומעים את הביטוי "אף אחד לא בוחר לאיזו משפחה להיוולד"?!
משפט מאוד נכון...לא בחרתם לאן להיוולד, גם לא בחרתם מה ומי יוולדו לכם
אך בתוך התא המשפחתי שלכם עשית הרבה מאוד בחירות.
והבחירות האלה, רחוקות ככל שיהיו, קטנות ככל שיהיו משפיעות עליכם ועל היחסים המשפחתיים כל הזמן.
אחד המצבים הקשים בתוך המשפחה הוא תחושה של כעס, תסכול ואכזבה.
אלו רגשות קשים בכל מצב- אך עם המשפחה שלך , לא משנה מה זה קשה עוד יותר
כי גם במצבים האלה אתם מתראים בארוחת שישי, בימי ההולדת בחגים
יש קשר דם שקושר אותנו ומקשה עלינו לשחרר ולהשתחרר אחד מהשני
האצבע אינה קלה על ההדק ולכן אנו נותרים עם הכדור ביד.
יש מי שיגידו- משפחה או לא, זה לא משנה, אני לא רוצה להיות בסביבת אנשים שלא טוב לי איתם,
מבחינתי גם עם משפחה אפשר לנתק את הקשר.
אולי זה נכון, אולי זה טוב. אני אינני מאמינה בנתק שמבוסס על כעס, תסכול ואכזבה
כי רגשות אלו נותרות בנו ללא מענה, ללא פתרון, ללא סליחה
ובמצב שכזה אין באמת נתק, אין שקט נפשי, אין נחמה
המשפחה נותרת בתוכינו ומכרסמת בנו.
משפחה איננה רק יחסים, היא המראה שלנו שמזכיר את..., היא ההתנהגות שלנו, צורת החשיבה, הרגלים, מסורת,
ערכים....אין ניתוק אמיתי ומוחלט...
יש כל כך הרבה דברים שיזכירו לנו כל הזמן שמשפחה קיימת!

אז מה עושים?

זהו מאמר ראשון בתוך סדרת מאמרים בנושא יחסים בתוך המשפחה.
וודאי שהשאיפה של כולם היא להיות בתוך תא משפחתי הרמוני, אוהב, מפרגן, תומך, דואג וחברתי. תתפלאו לשמוע- יש משפחות שכאלו.
אני גדלתי ועדיין גדלה בתוך משפחה שכזו- וככל שעוברות השנים היחסים בנינו רק מתחזקים.
לא גדלתי בבית שיש בו כסף, וההורים רבו לא פעם ואף דברו על גירושים, היחסים עם האחים שלי תמיד היו מלווים
במריבות (כמו אחים), היו אי הסכמות, מרד גיל ההתבגרות ומה לא...
אבל לא משנה מה היה ברור לכולם- אנחנו כאן כדי ללמוד להסתדר, לאהוב, לתמוך, להיות כאן אחד בשביל השני לא משנה מה!
ביטויים כגון "לא מדברים" "בנתק" "לא בקשר"....הם לא אופציה! אפילו לא ברמת המחשבה.
נכון שיש מקרים קיצוניים שבהם אומר ואגיד- תפתחו דף חדש ותקימו לעצמכם משפחה משלכם. כן יש מצבים שכאלו, שבהם הפגיעה קשה מאוד.
אך אין מדובר בפגיעה שקשורה באגו, אלא בפגיעה בגוף, בנפש באופן מתמיד, ביכולת שלנו להתקיים בזכות עצמינו.
כשמדובר ביחסים לא יציבים בתוך המשפחה- ואני מדברת על המשפחה המורחבת עם האחים, הגיסים והגיסות, ההורים כמובן...,
יש לכם יכולת לבחור כל פעם מחדש איך תתנהגו, מה תגידו, מה תיקחו ללב ומול מה תציבו חומה.
גם אם זה ייקח זמן, גם אם יהיו דברים שמדי פעם יציפו אתכם למרות שכביכול כבר שחררתם, זה לא ישאר להרבה זמן כי
תבחרו לחיות בדרככם וליהנות ממעגל החיים האישי שאתם יצרתם לעצמכם.

איך עושים את זה?
קודם כל מבינים שאתם אומנם תוצר של ההורים שלכם, אך אתם לא ב 100% הם!
לא במראה הפיזי ולא בהתנהגות ובמחשבה. וגם אם יש בכם הרבה קווים דומים אין זה אומר שאתם והם זה אותו האדם-
יש לכם תמיד את היכולת לשנותו להשתנות, לתת ביטוי לעצמי האחר שלכם.
ככל שתתחברו למי שאתם, תכירו באדם שאתם מתבוננים בו במראה- בלי לראות את ההורים שלכם ו/או האחים שלכם,
כך יהיה לכם יותר קל להתמודד איתם ועם האחים שלכם.
ככל שתעצבו לעצמם ותגבשו לעצמכם מי אתם, מה חשוב לכם, כיצד אתם רוצים לחיות,
מה גורם לכם נחת, מה הם הערכים המובילים שלכם כך תוכלו להיות ממוקדים ולא מעורערים אל כל דבר שיגידו או כל מבט שיעיפו לכיוונכם.

דבר שני, לומדים לקבל את האחר- כמו שאנחנו השתננו עם השנים, התפתחנו, החלטנו מה נכון נלנו ומה לא,
כיצד אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו, מהי מערכת היחסים הזוגית שלנו, כל עשו גם אלו שסביבכם ולא תמיד הדברים זהים בין אח לאח או זהים לאופן שבו ההורים שלכם נהגו.
תבינו אין טובים מכם ואין אתם טובים מהאחרים- כל אחד עושה את הטוב בעיניו והטוב לו.
וכל עוד זה לא פוגע בכם באופן ישיר, עליכם לדעת לקבל שלאחרים יש סדרי עדיפויות שונים, אהבות שונות, דרכי חשיבה שונים וזה בסדר.

דבר שלישי וחשוב עושים תיאום ציפיות - קודם כל מה שאפשר לתכנן ולהחליט עליו יחדיו מראש עושים-
מתי באים לארוחה משפחתית, באיזו שעה נפגשים, באיזו תדירות, מי אחראי על מה, מי מפנה את השולחן ומי עושה כלים...
ככל שתגבשו את ההחלטות האלה כך יהיה יותר סדר ויותר נעים בתוך המפגשים. אף אחד לא ירגיש מקופח או מנוצל,
הסירים לא יעמדו חמים לחינם ולא ישמעו תלונות על האח הפרזיט! זה אומנם נשמעת כמו שיחת תיאום ציפיות מוזרה
אבל דעו לכם שהיא עושה פלאים ובעיקר היא לטובת כולם!

רביעית- מנמיכים ציפיות! אף אחד לא חייבת לכם שום דבר. כל דבר שעושים בשבילכם ועבורכם הוא מחווה.
תעריכו את הדברים האלו, אץ הבייביסיטר, את הכרטיסים להצגה, את ההזמנה במסעדה, את האורחה שבישלו, את המתנה שקנו.
כל דבר. יש לכם את החיים שלכם ואת התא שאתם מקימים לעצמכם ועליו אתם אחראים ולא אך אחד אחר.
ככל שתנמיכו ציפיות מהמשפחה המורחבת שלכם
כך תתחילו להעריך יותר את העשייה שלכם ותלמדו לקחת אחריות ולמצוא גם פתרונות אחרים אם יש צורך.

חמישית- משחררים את ההשוואות! אני יודעת שאני נוגעת כאן בנקודה רגישה. אחת המצבים הקשים בתוך מערכות יחסים בתוך המשפחה
יושבות על חוסר שוויון בנתינה של ההורים לילדים. זה לא משנה אם מדובר בכסף, מתנות, יחס אישי, תדירות מפגשים...אלא במהות של חוסר השוויון.
במצב אידיאלי נותנים לכולם אותו היחס ומשקיעים בכולם את אותו ההון. אך במציאות לרוב זה לא קורה ככה.
כי המצב של כלא חד אינו זהה ולכל אחד המשפחה יש את הצרכים שלו- אחד זקוק ליותר עזרה עם הילדים והאחר לעזרה כלכלית.
אחד זקוק לקורת גג והאחר לטיפול פסיכולוגי.ואז הנתינה איננה יכולה להיות שווה. לא נכון גם שהיא תהיה כזו.
אינני אומרת שזה פשוט לקבל מצב שכזה, אך אני מבינה לעיתים כשזה קורה.
בכל זאת מה עושים כשזה קיצוני מדי, על זה אחריב במאמר הבא אך חשוב לי כבר עכשיו לומר לכם- אם יש צורך
לקיים "שיחות קשות", מקיימים אותם עם כוונות טובות להבין, לקבל את האחר, לתת ביטוי לרגשות שלכם ולשחרר.

"בתוך המשפחה מורחבת" הנה סדרת מאמרים שתעזור לכם לעשות שינוי מחשבתי והתנהגותי בתוך ביחסים המשפחתיים המורחבים.
אין מדובר במצבים בעלי אופי מסובך במיוחד ואירועים קשים אלא במצבים של משפחה ממוצעת- יחסי אחים מבוגרים, יחסים עם ההורים,
יחסי כלה וחמות ועוד...בהם ינתנו לכם כלים ותובנות כיצד לפעול ולבחור נכון יותר עבורכם בתוך המשפחה