כיצד לחזק את הקשר עם מתבגרים?

​כיצד לחזק את הקשר עם מתבגרים?

מהרגע שנולד לנו ילד, אולי אפילו עוד לפני, אנחנו מגבשים לעצמינו השקפת עולם שבה אנחנו מאמינים על מנת לגדל את הילד שלנו כנכון בעינינו.

עוד כשהילד קטן ישנם מצבים בהם בהשקפה זו מתערערת, עומדת בספק, בשאלה, בניסיון תמידי להיות הורים הכי טובים שיש עבור הילד שלנו.

והילד שלנו לא פעם ולא פעמיים מעמיד אותנו בפני מבחן מול עצמינו- עד כמה אנחנו נאמנים להשקפת עולם זו.

מהרגע שנולד לנו ילד, אולי אפילו עוד לפני, אנחנו מגבשים לעצמינו השקפת עולם שבה אנחנו מאמינים על מנת לגדל את הילד שלנו כנכון בעינינו.

עוד כשהילד קטן ישנם מצבים בהם בהשקפה זו מתערערת, עומדת בספק, בשאלה, בניסיון תמידי להיות הורים הכי טובים שיש עבור הילד שלנו.

והילד שלנו לא פעם ולא פעמיים מעמיד אותנו בפני מבחן מול עצמינו- עד כמה אנחנו נאמנים להשקפת עולם זו.

ככל שאנחנו יותר בטוחים ויציבים כך הילד שלנו מרגיש יותר בטחון.

אין מדובר בנוקשות בגישה שלנו ובדרך החשיבה אלא אמונה דרך שלנו, בערכים שלנו בהבנה המהותית שאנחנו חלק משמעותי בחייו של הילד שלנו.

עם השנים הילדים מתבגרים, מפתחים עצמאות, חשיבה אחרת, מתנסים, מסתקרנים, מעריצים אנשים אחרים, מושפעים מהסביבה וכן- אפילו מתרחקים מאיתנו.

ואז אנחנו שוב מתערערים, המשמעות שלנו בחייו של הילד שלנו כמתבגר מתערערת

ואנחנו חשים לעיתים חסרי ביטחון, פחד, חשש שמא יקרה משהו לדבר היקר לנו מכל.

תחושות אלו נוטות ליצור אצלנו התגוננות יתר, כעס בסיטואציות חדשות ומסירות מאיתנו את היציבות אליה אנחנו שואפים מול הילדים שלנו.

בגיל ההתבגרות מצבים שכאלו נוטים להרחיק את הילדים שלנו מאיתנו מתוך תחושה שלא מבינים אותם, שכנראה נמצאים נגדם ומולם ולא לצידם, הם עסוקים בחשש שמא ישתפו ויספרו משהו שנוגד את השקפת העולם שלנו, הם מעדיפים להתחבר ולדבר עם קבוצת השווים להם ולרוב אוהבים להתבודד- לא מתוך חוסר רצון להיות עם ההורים אלא מתוך רצון להרגיש עצמאיים, דמות בזכות עצמה.

אז מה עושים כדי לשמור על יחסים טובים וקרובים עם הילדים המתבגרים שלנו?

קודם כל מקבלים את תקופת ההתבגרות להם ומאפשרים להם את ה מרחב שהם זקוקים לו. בדרך זו הם מרגישים שרואים אותם, מבינים אותם, סומכים עליהם.

שנית, מדברים איתם בגובה העיניים ולא דרך תלונות, האשמות, התנשאות- עליהם להרגיש שמעריכים את הדעות שלהם ואת הרגשות שלהם, אחרת הם מרגישים מושפלים וחסרי ביטחון.

שלישית, גם אם יש לכם תלונות מוצדקות- שימו לב באיזו דרך אתם פונים אליהם, מהי השפה שאתם משתמשים בה. במקום להגיד משפטים כמו "שוב לא סידרת את החדר...", "עדיין לא תלית את הכביסה..."- תסבירו את עצמכם- מה אתם רוצים, מדוע זה חשוב לכם ואיך אתם מרגישים כשהדברים לא נעשים. לדוגמה: "מאוד לא נעים לי לחזור הביתה ולראות שהכביסה עדיין במכונה, זה יוצר לי עומס של מטלות ואני לא מספיקה לנו ובנוסף הכביסה לא מריחה טוב אחרי שעות במכונה, אני אשמח שתתלו אותה כשאני מבקשת או ברגע שאתם מתפנים".

כתבתי כאן בתגובה- "ברגע שאתם מתפנים....." ולמה?! אנחנו כהורים צריכים להבין שגם להם יש את העיסוקים שלהם, גם אם בעינינו הם לא נראים חשובים או דחופים. אם נתייחס לדברים שמעסיקים אותם גיל הזה ברצינות ובכבוד, שוב, הם ירגישו שרואים אותם, שהם חשובים באמת, שמבינים אותם ואתם החיים שלהם ולכן התייחסות לחיים שלהם בכבוד תוביל לכבוד כלפי החיים שלכם. אם אומר לילד שלי "אני מבינה שאתה בשיחה כרגע, אשמח לדעת מתי תוכל לתלות את הכביסה?" אני נותנת לו ולחייו הפרטיים משמעות. נכון , יש מי שירימו ראש ויגידו לי- אז הם עונים:" אחר כך", "לא יודע", "עוד מעט"...אבל הרגע הזה לא מגיע...ועוברת שעה ועוד שעה..ואז אתם עושים במקומם. ופה יש כמה דברים שעלינו לשנות כהורים- קודם כל, לא לעשות במקומם. להבהיר להם שיש להם אחריות ויש להם חובות בדיוק כשם שהן רוצים זכויות. אם המסר הוא שאתם מבקשים ומבקשים ובסוף גם אלו שעושים, הם מבינים שאיןלכם עמוד שדרה ומילה שלכם לא באמת חשובה. לכן עליכם לפנות אליהם בין פעם לפעמיים בלבד ולומר להם לדוגמה: "יש כביסה לתלות, עד מתי תוכלו לתלות אותה חשוב לי שתתלו אותה עד שעה....אחרת היא תסריח במכונה וחבל. יש לי עוד הרבה מטלות וגם אני רוצה להספיק לנוח היום, אשמח לדעת מתי תתפנה לזה." במשפט הזה אין שום תלונה, רודות, איום על הילד שלכם, יש פניה עם בקשה אך מסר ברור שהם צריכים לעשות את זה עד שעה מסוימת ועד אז הם אלו שמחליטים מתי זה יעשה. למעשה אנחנו נותנים להם מרחב תנועה ובחירה אבל בתוך גבול ברור שאנחנו הצבנו.

רביעית, כשיש הרבה נושאים שחוזרים סביבם אי הבנות או מריבות, רצוי לעשות חוזה משפחתי שמאגד את הציפיות המשותפות אחד מהשני ואת ההחלטות המקובלות על כולם. חמישית, בתוך השיח הזה וודאי שיהיו אי הסכמות, זכרו שאין מדובר בילדים שעושים לכם דווקא, שלא מעריכים אתכם אלא בילדים שעושים למען עצמם, שנמצאים בשלב אגוצנטרי שלא מאפשר להם לראות את עצמם בלבד ולכן גלו הבנה לדרך שבה הם חושבים ואל תתייחסו לשיח איתם כסיבה נוספת לשיחה קשה. שישית, באותה השיחה ובכלל גם ביום יום, תכניסו גם מחמאות ופרגונים על דברים טובים שהם עושים, על דברים שהם מצליחים בהם, על דברים שאתם אוהבים בהם. תנו להם להרגיש טוב עם עצמם ולידכם. הדעה שלכם עליהם חשובה להם מאוד, גם אם נדמה לכם שלא.

שביעית, הזכרתי מקודם את היום-יום...שתפו על עצמכם, איך עבר עליכם היום, מה היה טוב, מה עצבן אתכם, גלו סודות מהתקופה שבה אתם הייתם מתבגרים...הוו דוגמה לשיתוף. אתם מצפים שהם יענו לכם על עצמם כשאתם ממעטים להביא מהחיים שלכם- מהרגשות והמחשבות. תנו להם להרגיש בנוח להביא את עצמם. ואם אתם שואלים אותם שאלות אך תשאלו שאלה גדולה "מה נשמע?" , תוסיפו "מה נשמע עם..." "איך ב...", "אם אתה מרגיש ב...".

שמינית, שימו לב שהזמן הזה לשאלות שלכם, לשיחות, הוא זמן שנוח להם אחרת הם יתעלמו, יגיבו בחוצפה, יענו במהירות..חבל , זה לא שהם לא רוצים לדבר איתכם, אולי לא נוח להם הזמן שנוח לכם. תנסו לקבוע איתם סמן ספציפי, או שתשאלו קודם אם נוח להם לדבר עכשיו. תזמינו אותם לשבת לשתות אתכם משהו...

תשיעית, צאו איתם לבלות, מצאו זמן איכות רק איתם בלי שאר הילדים ובלי קשר לאירוע מיוחד. מצאו זמן איכות משותף לכם בלבד לדבר על החיים.

עשירית, כדי לדבר באמת על החיים, בכל זמן והזדמנות, כדי לתת להם להרגיש בנוח לדבר איתכם, עליהם להרגיש שהם מסוגלים לדבר בלי שיעצרו אותם באמצע, בלי שיתנו להם עצה בלי שהם ביקשו, בלי שישפטו אותם. הרבה פעמים אנחנו עסוקים ברצון ש לנו ל גונן עליהם או להוכיח אותם שאנחנו לא שמים לב שכל מה שהם רצו הוא לשתף. תנו להם לדבר, להביע את עצמם, להרגיש בנוח.אחרת הם יסגרו בפניכם, לא יפנו אליכם. תשאלו אותם שאלות שמביעות סקרנות, תשאלו אותם על דעתם בכל מיני נושאים, תנו להם ביטוי. הם יעריכו ויכבדו אתכם הרבה יותר, יראו בכם אוזן קשבת, משענת, מקור לעזרה והגנה.

הילדים שלכם, אלו המתבגרים, התוך תוכם רוצים אתכם כשומרים עליהם בדיוק כמו מקודם, רק שהפעם ההגנה מגיעה בדרך אחרת...לא על ידי חטטנות יתר, איסורים קשים, התערבויות רבות אלא על ידי הצבת גבולות ברורה ממקום ערכי שהם מודעים אליו, מתוך שיתוף ושותפות, מתוך קבלת תהליך גיל ההתבגרות ותוך כדי שיח חיובי ומעצים.

מקווה שאתם שם.