לראות נסתרות - קבלה עצמית והנס שהיא מביאה לחיינו

 "לראות נסתרות"- מה ומי מסתתרים בתוככם?

אם היו שואלים אתכם מי אתם? מה הייתם עונים? האם הייתם יודעים בוודאות מי אתם באמת? איזו תשובה הייתם מוציאים החוצה? את זו הכנה מלאת הפחדים או את זו שבאה לרצות את האדם שמולכם?

אנו נולדים רכים ונקיים מכל, לומדים לאט לאט מה הציפיות סביבנו...סופגים תגובות, משפטים, ערכים, חינוך, לומדים מטעויות, מתחזקים מהישגים, מבינים את החברה שמקיפה אותנו, את החוקים והדרישות, את הנימוסים והמנהגים, את המאפיינים של כל תקופה. עם השנים אנחנו מבינים כיצד להתאים את עצמנו למצבים וסיטואציות שונות, עוטים על עצמינו מסכות שונות ותחפושות רק כדי להיות בסדר. אבל האם אנחנו באמת בסדר? האם במצבים בהם אנחנו עוטים על עצמינו מסכה אנחנו מי שאנחנו? אנחנו מתנהגים בטבעיות, בחופשיות? האם אנחנו צריכים בכלל להיות ולהתנהג כמו שאנחנו באמת? מה מונע מאיתנו להראות נסתרות?

כאשר אנחנו עוטים עלינו מסכה, לא אמיתית כמובן, אלא את מסכה בלתי נראית שדרכה אנו מסתירים את עצמנו, את הרגשות האמיתיים שלנו, את הדעות, מנסים ליצור מציאות חיצונית אחרת, אנו מנסים בדרך כלל להגן על עצמינו, ליצור רושם רצוי במצב בו אנו נמצאים, מסתירים את החולשות, מפגינים נוכחות אחרת. מסכה יכולה להיות דימוי אחר שלנו, איפור, אלכוהול וסמים, בגדים שונים, התנהגויות מוחצנות אבל בעיקר ריצוי של החברה במקום ריצוי של עצמנו. בכל זאת אנחנו משתמשים במסכות השונות שוב ושוב מדוע?

בתיאטראות השחקנים עוטים מסכות שמאפשרות להם לתת ביטוי לכל מה שרק יחפצו ולרבות הפעמים בהן המסכה מאפשרת להחצין תכונות והתנהגויות שאנו חוששים כיצד יקבלו ויתפסו אותם חברתית. בניגוד לתיאטרון שבו ברגע סיום המופע המסכה יורדת במציאות המסכה יכולה להשאר איתנו תמיד ואז היא מונעת מאיתנו לפעול לטובתנו. חישבו לרגע על אדם ביישן ששותה אלכוהול מתוך אמונה שרק כך הוא חופשי וקליל יותר. באותו הרגע אולי אכן מרגישים כך ונהנים מהתוצאה בטווח הקצר, אך גם כאן, כמו במסכות, במבחן המציאות לטווח הארוך אנו עלולים להפסיד, להיות במרדף אחר המסכה, להזיק לביטחון העצמי שלנו, לחשוש מעצמנו. אדם שכזה חושש שאם לא ישתה לא יאהבו אותו, לא יהיה בולט, לא יתפס כ"גבר" על ידי נשים. הוא נכנס לתוך מערבולות שבה אלכוהול הוא חלק משמעותי בכל סוג של בילוי וחושף את עצמו לסכנה גדולה יותר. ולשם מה? האם אדם ביישן לא ירגיש טוב יותר עם עצמו ויותר בנוח אם יהיה מוקף באנשים שמקבלים אותו כמו שהוא? האם לא ירגיש חופשי יותר ומשוחרר יותר בחברת אנשים שאוהבים את מי שהוא? באם לא ישמח לפגוש את האחת שתמשך אליו דווקא בגלל ובזכות מי שהוא בלי אלכוהול?

כשאנו עם מסכות אנו מושכים אלינו אנשים ומצבים שלא תמיד הם אלו שאנו רוצים כחלק מחיינו ושלא תמיד רצויים ונכונים לנו. אולי נראה כי אלו יכולים להיות מרהיבים ומושכים אך לאו דווקא נכונים למי שאנחנו. ולכן, עלינו לחשוב ולהבין קודם כל מי אנחנו, מה מסתתר בתוכנו שאינו מקבל ביטוי, שאיננו רוצים לחשוף ולקבל אותו. ברגע שנקבל את עצמינו, נוכל לתת לכך ביטוי בעוצמה מלאה, בגאווה והרגיש הכי טוב שיש. קחו לדוגמה אישה, שבמצבה הטבעי, ללא איפור, אלא רק עם טיפוח כללי ונעים היא מרגישה הכי נוח, אך כשהיא יוצאת לדייט היא עסוקה בהתייפייפות שמסתירה את היופי האמיתי מפניה, כי זו הציפייה החברתית וכך יועצות לה כל חברותיה. כיצד זה ישפיע על התנהגותה, במה היא תעסוק רוב הדייט? אני בטוחה שמי שמזדהה יכולה לחשוב על עיסוק רב בפניה, אולי בושה או לחילופין התנהגות מוחצת שונה ממי שהיא באמת. האם זה יועיל לה? האם תמשוך אליה את הגבר אליו היא כמהה או גבר שמחפש את המסכה אותה היא מציגה לפניו? בטווח הקצר אולי היא תראה מושכת יותר ותמצא זוגיות מהר יותר, אך האם בוודאות תהיה זו זוגיות לטווח ארוך? או מאידך אולי תרחיק ממנה את הגבר שמחפש את האישה הטבעית, הנקייה מאיפור ותפספס בדרך את גבר חלומותיה....?

למסכות בחיינו יתרונות וחסרונות. כדי להפוך אותם ליתרונות עלינו לבחון טוב טוב מה מסתתר מאחורי כל המסכות שאנו עוטים, מי נמצא שם? גם אם אנחנו שונים מהסביבה שלנו, שונים מהחברים לעבודה, שונים מבני המשפחה, עלינו להבין מי אנחנו בתוכנו. בדרך זו נוכל להבין מה עושה לנו טוב, באילו מצבים אנחנו במיטבנו, מהן התכונות בטובות שלנו ומהן התכונות שדורשות איפוק והתייחסות, מה אנחנו רוצים שיהיה לנו בחיים ומתי אנחנו באמת מרגישים נחת. נסו לרגע לעצור ולבחון את עצמכם האם בכל מצב ועם כל קבוצה חברתית אתם מתנהגים ונראים אותו הדבר- האם ליד המשפחה הגרעינית אתם כמו ליד המשפחה המורחבת? ומה עם מקום העבודה או ראיון עבודה? איך אתם כשאתם יוצאים לדייט לעומת כשאתם עם חברים? וודאי שמצאתם שמעבר לקודים החברתיים המקובלים ישנם שינויים נוספים, ייחודים רק לכם, שמתחוללים בכל סיטואציה.

האם המסכות האלו באמת משרתות אתכם בכל פעם, האם אתם מתחזקים מהן או שמא נחלשים מפעם לפעם? נסו לחשוב מיהם האנשים אתם מעריצים או מעריכים? האם הם עוטים מסכות רוב הזמן? אני מאמינה שהתשובה היא לא...אנו מעריצים ומעריכים לרוב את אלו שמפגינים בטחון, בעלי הכריזמה, הדעתנים, אלו שעושים מה שטוב להם, שפועלים למען טובתם בלי לפגוע בטובת האחר גם אם היא שונה. אנשים אלו הם אלו שמקבלים את עצמם כמו שהם ולכן גם אם הם רבויים חולשות, פחדים, ספקות הם מקרינים שמחה, אור, מוטיבציה, אהבה עצמית. הם בוחרים לשים לרוב את המסכות בצד מתוך אימונה אמיתית שאינם זקוקים להם. הם יוצרים מהחולשה חוזק כי אינם חוששים לתת לה ביטוי. הם מקבלים את עצמם ומרימים את ראשם, חושפים את פניהם. אינני אומרת שהם אינם עוטים מסכות, לכולנו יש כמה כאלה, אך המשמעות היא לדעת ולשוט מתי אנחנו משתמשים בהם, לאיזה מטרה ולכמה זמן. והאם זוהי במאמת מסכה או רק קבלה והבנה של הקודים ההתנהגותיים המצופים מאיתנו שאנו מוכנים לפעול על פיהם, כי כך גם אנחנו נרוויח. זה כמו לחשוב על החמות שאמרה משהו שעיצבן אותנו ממש ואנחנו נושכים שפתיים ונמנעים מלענות- האם זה אומר שעטינו מסכה באותו הרגע כי לא הגבנו כמו שאנו רוצים באמת?! לא ממש לא...זה אומר שיש לנו ערכים ועקרונות שאנו פועלים על פי הם כי הם חלק מאיתנו וחלק מהדברים שחשובים לנו בחיים. אולי אפשר לקרוא לזה מסכת ה"טקט" שלנו....שמשרתת אותנו במצבים של כעס, עצבים. וודאי שיש לנו עוד מסכות רבות כאלו שעוזרות לנו במצבים של מבוכה, חשש מהבוס ועוד כמה...

אם נחזור לרגע אל אותם הרגעים שלנו בילדות, עוד בינקות, נבין שככל שנתנו לנו מקום לביטוי אישי, ככל שסיפקו את הצרכים שלנו, ככל שהיו שם בשבילנו גם כשטעינו, ככל שהרגשנו נאהבים כך פיתחנו אהבה וקבלה למי שאנחנו והרצון שלנו לעטות על עצמנו מסכה קטן יותר. כאנשים מבוגרים אנו אלו שצריכים לקבל את עצמינו, לתת אהבה למי שאנחנו, לסלוח לעצמינו על טעויות, לספק את הצרכים שלנו. ככל שנקדים לעשות כן כך תהיה לנו היכולות לשים לב למסכות שאנו שמים, להיפרד מהן, לשלוט בהן. ישנן מסכות שאנו שמים בלי לשים לב,פועלים מתוך אוטומט, מרוב השנים הרבות שאנו עוטים אותם..יכול להיות עוד מילדות או גיל הבגרות. אך כאנשים בוגרים אנו יכולים לעבוד ולפעול, לשים לב אילו מסכות אנו רוצים להוריד, להפסיק להניח על פנינו היפות, לחשוף את הנפש...כי זו משמעותה האמיתית של המסכה- הסתרתה של הנפש. האם בוודאות נפגע אם נחשוף את הנפש שלנו? חשבתם פעם מה נרוויח? איזו הקלה וחושת רווחה תתעורר בתוככם כשתפסיקו להיות במשחק תמידי, והי חשוב במשחק תמידי עם עצמכם, כי המסכה שהכי חשוב להוריד היא זו שנמצאת בינינו לבין עצמינו. הביטו בעצמכם במראה, מבט ארוך ועמוק ותרשו לעצמיכם להיפתח עם עצמיכם באמת! השאלה מי אנחנו בלי המסכות שלנו אולי מעוררת בכם פחד, אך בעיניי זה המקור לעוצמה! שינויים טובים מתחילים קודם כל בכם, תתחילו לבחון מה קורה כשאתם נותנים מקום למי שאתם באמת, אחר כך שימו לב כיצד זה משפיע על הסביבה שלכם, אולי בהתחלה זה יהיה מוזר, אולי אפילו תספגו הערות ותגובות שלא תאהבו, אך אם תתמידו תגלו למצוא אהבה גדולה, שלכם כלפי עצמכם וכך שאל אחרים אליכם, תוך כדי הערכה והערצה, תוך כדי משיכת הטוב המתאים לכם בחייכם. חג פורים קרב ובא, זהו זמן ליהנות ממסכות שונות, להשתטות, לתת לעצמינו הזדמנות לביטוי אחר. תיהנו מכך, אבל רגע אחרי שימו את המסכות בצד ותנו ביטוי לעצמכם.....אני בטוחה שעוד תופתעו כמו טוב תמצאו שם. פורים שמח!

המאמר הופיע בעיתון "חדשות ארה"ב" לחצו כאן ועברו לעמוד 29